ברכה אחת מעין שבע

אין החזן מחזיר התפלה עצמה אבל חוזר מעין שבע משום י"ט שחל בשבת שא"א בו ויכולו. גם להוציא שאינו בקי. וצריך לאומרו בעמידה כעדות.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ:

מעין ז' יאמרו הקהל בלי פתיחה וחתימה. וכן היחיד אומרו.

מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ. מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ (הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ) שֶׁאֵין כָּמֽוֹהוּ. הַמֵּנִֽיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ. כִּי בָם רָצָה לְהָנִֽיחַ לָהֶם. לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַֽחַד. וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּ֒רָכוֹת: אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי. וּמֵנִֽיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁ֒נֵי עֹֽנֶג זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ. קַדְּ֒שֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ. וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ. וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּ֒ךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יהוה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ. וְיָנֽוּחוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּ֒שֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: